היסטוריה
יש המסבירים את מקורה של הגיטרה כהתפתחות מהכלי היווני העתיק הקיטרה; אשר קרוב מבחינת השם לגיטרה (מילה ספרדית), אחרים גורסים, כי הגיטרה “הושפעה” מלאוטות ארוכות הצוואר אשר נמצאו במסופוטמיה ואנטוליה. המחלוקת העיקרית היא בין אלה התומכים בסברה שהתפתחות הגיטרה היא למעשה מאירופה (בהשפעת הלאוטות) לבין אלה המצדדים כי היא התפתחה מן העולם הערבי (בהשפעת העוד). למרות שבתקופות מוקדמות בהיסטוריה, הגיטרה לא נחשבה לכלי “קלאסי” היא תמיד תפסה מקום נכבד ככלי פופולארי, ובתוך כך, עם הזמן, הגיע הגיטרה גם למוזיקה הקלאסית ולאולמות הקונצרטים. היסטוריה של הגיטרה באירופה שייכת לתקופת הרנסאנס. מבנה הגיטרה היה בדומה לויואלה וללאוטות העתיקות 
מתקופות מאוחרות יותר. השם “גיטרה” הגיע מספרד, אשר הבחין למעשה בין גיטרת הרנסאנס לבין הגיטרה הספ
סוגי גיטרה
למרות הבדלים בבנייה ובסגנון הצליל אותו הם מפיקים, הגיטרות השונות, בהנחה שהן מכוונות באותו אופן, יפיקו את אותו התו בנגינה על אותם המיתרים והשריגים, ועל כן צורת האקורדים ביניהם אינה משתנה.
קיימות אף גיטרות בעלות צוואר (שחיף) כפול, במטרה להרחיב את טווח הצלילים האפשרי, או כדי להוסיף צלילים להרמוניה באקורדים, תוך ניגון ריפף או סולו. בדרך כלל בשחיף הגבוה יהיו 6 מיתרים, ובנמוך 7-9 מיתרים.
נהוג לשייך את הגיטרות השונות תחת שתי קטגוריות-על – הגיטרות האקוסטיות והגיטרות החשמליות:
גיטרות אקוסטית
ישנן מספר קטגוריות משנה בולטות בקבוצת הגיטרות האקוסטיות: גיטרות קלאסיות וגיטרות פלמנקו, גיטרות מיתרי-פלדה, אשר כוללות את גיטרות הפלאט-טופ, גיטרות 12 מיתרים וגיטרות העץ הקמור (Arch Top). קבוצת הגיטרות האקוסטיות כוללת גם גיטרות שלא הוגברו ותוכננו לנגן סגנונות שונים, כגון גיטרת הבס האקוסטית, אשר בעלת כוונון דומה לזה של גיטרת הבס החשמלית.
- גיטרות הרנסאנס והבארוק
- אבותיהם של הגיטרה הקלאסית המודרנית. הם קטנים יותר באופן משמעותי ועדינים יותר מהגיטרה הקלאסית, והם מפיקים צליל בעל עוצמה נמוכה יותר.
- גיטרות קלאסיות
- הגיטרות הקלאסיות יהיו בדרך כלל בעלות מיתרים העשויים מניילון והן משמשות בדרך כלל לניגון מגוון סגנונות מוזיקליים, לרבות מוזיקה קלאסית. צוואר הגיטרה הרחב והשטוח של הגיטרות הקלאסיות מאפשר למוזיקאי לנגן ארפג’וים, סולמות ואקורדים שונים בקלות רבה יותר מאשר בגיטרות האחרים. נקראת כך משום שהיא משמשת לניגון מוזיקה עממית(כגון מוזיקת פלמנקו ספרדית) ומוזיקה קלאסית. הנגינה בגיטרה קלאסית מתבצעת בעזרת האצבעות והציפורניים בלבד.
- גיטרות עשרה מיתרים מודרניות
- גיטרה בעלת עשרה מיתרים ובעלת דמיון רב לגיטרה הקלאסית.
- גיטרות פורטוגזיות
- כלי פריטה בעל 12 מיתרי פלדה.
- גיטרות פלאט-טופ בעלות מיתרי מתכת
- בעל דמיון רב לגיטרה הקלאסית, אך על פי כן, היא חלק גוף הגיטרה בגיטרות הללו יהיה לרוב גדול יותר באופן משמעותי מהגיטרה הקלאסית וכמו כן הם יהיו בעלות חלק צוואר גיטרה צר יותר בעל מבנה חזק יותר.
- גיטרות ארצ’טופ
- גיטרות אקוסטית או חצי אקוסטיות בעלות מיתרי פלדה ובעלות גוף עליון המעוצב בצורה קשתית ייחודית. הצליל של גיטרות הארצ’טופ פופולרי במיוחד בקרב נגני בלוז ובקרב נגני ג’אז.
- גיטרות סלמר-מק’קפארי
- ידוע ככלי הנגינה המועדף על מוזיקאי הג’אז הצועני ג’אנגו ריינהארדט. הוא הופק על ידי סלמאר בין השנים 1932 עד 1952 בקירוב.
- גיטרות תהודה, רזופוניות או דוברו
כל שלושת הסוגים העיקריים של גיטרות התהודה הומצאו על ידי המוזיקאי הסלובקי-אמריקאי ג’ון דופירה (1893 – 1988) עבור החברות National ו-Dobro. גיטרות התהודה דומים במראם לגיטרות הפלאט-טופ, אף על פי שגוף הגיטרה עשוי לרוב מפליז, ניקל, כסף, פלדה או עץ, והצליל של גיטרות התהודה מופק על ידי אחד או יותר מחרוטי תהודה עשויים אלומיניום הממוקמים באמצע החלק העליון של הגיטרה. העיקרון הפיזי של הגיטרה לכן דומה לזה של הרמקול. המטרה המקורית של גיטרת התהודה הייתה להפיק צליל חזק מאוד – מטרה זו כבר הוחלפה ברובה באמצעות הגברה חשמלית, אף על פי כן גיטרת התהודה עדיין פופולרית כיום בשל הצליל הייחודי אותו היא מפיקה.
- גיטרות 12 מיתרים
- מכילות בדרך כלל מיתרי פלדה ונעשה בהן שימוש נרחב במוזיקת פולק, בלוז ורוק אנד רול.
- גיטרות רוסיות
- גיטרות אקוסטיות בעלות שבעה מיתרים אשר היו בשימוש נרחב בקרב גיטריסטים רוסים במהלך המאה ה-19 עד למאה ה-20.
- גיטרות בס אקוסטיות
- בעלות מיתרי פלדה ולעתים קרובות מכוונות באותו האופן כמו גיטרות בס חשמליות.
- גיטרון
- גיטרון (Guitarrón) היא גיטרת 6 מיתרים מקסיקנית גדולה למדי בעלת גוף גדול אשר בשימוש נרחב בלהקות מאריאצ’י. הגיטרה איננה מכילה שריגים והיא בעלת מיתרים עשויים מניילון.
- גיטרות טנור
- כלי מיתר בעלות 4 מיתרים המשלבות מאפיינים הדומים לגיטרה ולמנדולינה.
- גיטרות נבל
- כלי מיתר המשלבים מאפיינים הדומים לגיטרה ולנבל.
- גיטרות בעלות מנעד רחב
- גיטרות המכילות שבעה, שמונה, תשעה, עשרה או יותר מיתרים אשר נמצאות בשימוש בקרב גיטריסטים מעטים כאמצעי להגדלת המנעד הזמין לנגן.
- גיטרת באטנטה
- קטנות יותר מהגיטרות הקלאסיות, בדרך כלל בעלות ארבעה או חמישה מיתרי מתכת. נמצאות בעיקר בשימוש בקלבריה (אזור בדרום איטליה).
גיטרות חשמליות
גיטרות חשמליות יכולות להכיל גוף מוצק, חצי חלול או חלול, ויפיקו לרוב צליל חלש ללא מגבר. לגיטרות החשמליות אין תיבת תהודה והן מוגברת באמצעות פיקאפים מגנטיים הממירים את תנודות מיתרי המתכת לזרם חשמלי. האות המתקבל מן הפיקאפים מוזן אל תוך המגבר באמצעות כבל או משדר רדיו לשם הגברת הצליל. הצליל משתנה לעתים קרובות באמצעות מכשירים אלקטרוניים אחרים או בשלדיסטורשן (עיוות) טבעי של השסתומים במגבר. לגיטרה החשמלית יש צורות שונות והיא משמשת ככלי נגינה מרכזי בבלוז, ברוק ובמטאל. בניגוד לגיטרה קלאסית, הנגינה בגיטרה חשמלית מתבצעת לרוב בעזרת מפרט.
- גיטרת הבס החשמלית
דומה בצורתה לגיטרה חשמלית ומוגברת כמוה, באמצעות פיקאפים ומגבר. גיטרת הבס החשמלית מפיקה צלילים נמוכים מאוד (אוקטבה מתחת לגיטרה רגילה) והיא למעשה הצורה החשמלית של הקונטרבס. בגיטרת הבס הנפוצה יש ארבעה מיתרים עבים. גיטרת הבס משמשת באותם סגנונות בהם משמשת הגיטרה החשמלית הרגילה, והנגינה בה מתבצעת לרוב בעזרת האצבעות, באותה טכניקה בה מנגנים פלמנקו (“אפאיינדו”).
חלק מדגמי הגיטרות החשמליות ודגמי גיטרות הבס החשמליות מכילות פיקאפים פיאזואלקטרים אשר מתפקד כמתמרים ומספקים צליל קרוב יותר לזה של גיטרה אקוסטית בלחיצת כפתור או בהזזת ידית
